http://www.themarker.com/realestate/1.2951875
23 במאי 2016, אריק מירובסקי, דה-מארקר
עיקר המחלוקת שבין השמאיות גלית אציל-לדור – מטעם העירייה, ודליה עסיס – מטעם בעלי הקרקע, נסב על שיטת הערכת שווי הקרקע. עסיס טענה כי יש להתבסס על עסקות דומות שנעשו בקרקעות סמוכות, וכי השמאית של עיריית תל אביב התעלמה מהן לחלוטין. עסיס ציינה בערעור כי בית המשפט פסק בעבר כי הגישה המועדפת והראויה להערכת שווי מקרקעין הוא בדיקת עסקות שנעשו בסמוך לנכס, ורק אם אין עסקות כאלה, יש להשתמש בדרכי חישוב אחרות.
לעומת זאת, אציל-לדור טענה כי באזור נעשו עסקות רבות משיקולים ספקולטיביים, שלא התבססו על שינויי התכנון במקום, אלא על ציפיות להמשך עליית מחירי הקרקעות במתחם. לפיכך טענה, לא ניתן להתבסס על העסקות הללו בניסיון להעריך את עליית שווי הקרקעות כתוצאה מההשבחה הגלומה בתוכנית החדשה.
לטענת השמאי המכריע יצחק ברמן, יש לבדוק את שווי הקרקעות ואת ההשבחה שחלה בהן לפי שיטת ההשוואה. כך למשל, באחרונה פירסם ברמן החלטה לגבי שטח של 320 מ"ר בחלקה 8 בגוש 6621, שנמצא מערבית לרחוב 2040, ודרומית לפרויקט סי אנד סאן, הסמוך לשטח שבמחלוקת.
לאור זאת, בדיקתו את תוכנית תל אביב 3700 העלתה כי במצב התכנוני החדש – שווי הקרקע הוא מיליון שקל ליחידת דיור, ובמצב הקודם – 702 אלף שקל. עקב הכפלת זכויות הבנייה במקום, ההשבחה על הקרקע נקבעה על כ-650 אלף שקל ליחידת דיור – בניגוד להערכת העירייה, שקבעה השבחה של 1.1 מיליון שקל. היטל ההשבחה ירד ל-325 אלף שקל ליחידת דיור, בעוד שהעירייה דרשה 550 אלף שקל.